ואז עולה בי השאלה החשובה מכל:
מה באמת עולה על מה?
האם הנפילה היא הנקודה?
האם המטרה היא לא ליפול – פשוט ככה?
או שהמהות האמיתית היא איך אני קמה ממנה.

מה אני אומרת לעצמי שנייה אחרי.
האם אני מבינה שגם זה לטובתי –
כן, אפילו הנפילה (!!) –
שגם היא באה להזיז לי משהו בגוף, בנפש,
כדי שאוכל להיות טובה יותר לעצמי,
בבחירה הבאה,
או אולי בבחירה העשירית.

באחת מהפעמים, בטקס הקבלה שלאחר הנפילה –
אתם יודעים על מה אני מדברת, נכון?

אז באחת הפעמים נפל לי האסימון.
כל העניין הזה עם בורא עולם והיצר.

אמרתי לעצמי:
אין מצב שהוא באמת כועס עליי.
זה לא המהות הרי של בורא עולם.
הוא אוהב אותי, רוצה בטובתי.

אז למה עדיין נתן לי ליפול?

ואז הבנתי –
זו בדיוק הסיבה.
בגלל שהוא רוצה את הטוב ביותר עבורי,
הוא חייב ללמד אותי להעריך את עצמי,
לבחור נכון יותר,
להיות טובה לי.

אז לפעמים, בעיטה קטנה בטוסיק –
עם איזה נפילה או שתיים –
רק מזכירה לי מי אני,
ומה באמת מגיע לי.

ואולי בעצם…
כל נפילה היא לא מבחן נגדי – אלא מתנה שמזמינה אותי להיות טובה יותר לעצמי.